מה גורם לנו להתמקד בעיקר באירועים השליליים בחיינו וכיצד מתמודדים עם אכזבה?
התשובות בסרטון כאן:
אם את מתמודדת עם מתח רב בחייך כרגע, הנה כמה דברים שתוכלי לעשות על מנת להקל עליו בטווח הקרוב:
- ספורט – מפרק את הורמוני הסטרס שמופרשים בגוף. פעילות אירובית של 10-20 דקות, תעזור לגוף להפריש אנדורפינים שישפרו את הרגשתך במיידי.
לצחוק, והרבה – עם אנשים, או על ידי סרטוני סטנד-אפ קומדי – הכול הולך.
לדבר עם אנשים – אחת התחושות שמעצימות לחץ ומתח היא ההרגשה שאנחנו לבד. מצאי מישהו שאת סומכת עליו ושתפי אותו. מעבר לתחושת ההקלה, יש סיכוי שתוכלי למצוא פתרון שלא חשבת עליו לפני כן. - דאגי לישון מספיק ולטפל בעצמך, כך שהגוף יוכל להתמודד היטב עם תקופת הלחץ שאת עוברת.
- נשמי. כשאנחנו בלחץ יש לנו נטייה לשכוח לנשום כמו שצריך ולנשום נשימות שטחיות וקצרות יותר. מיקוד בנשימה נכונה ירגיע את הגוף ויזכיר לו כיצד לפעול נכון, על אף הסיטואציה בה את נמצאת.
- שחררי מושלמות – אם הנטייה לפרפקציוניזם גורמת לך לסטרס מתמשך, הגיע הזמן להתחיל ולשחרר שם. אל דאגה, זה לא חייב להשתחרר בבת אחת, תוכלי לעשות זאת בהדרגה ובצעדים קטנים.
- כתבי על דף את כל מה שעולה לך בראש ושקשור לתחושת הלחץ שאת חווה. עשי זאת ללא ביקורת ככל האפשר. קללות מתקבלות בברכה גם כן, הדף סופג הכול 🙂
זכרי שכל הטיפים הללו לא נועדו למנוע לחץ ומתח, אלא רק להקל עליהם במידה מסויימת. רק שינוי גישה ותפיסה יעשו זאת אז מומלץ לטפל מהשורש ולא רק בתסמינים.
אשמח אם תשתפי אותי מה גילית על עצמך אחרי הצפייה בסרטון – מהם הגורמים ללחץ שלך?
תחושת השמחה היא אחד המושגים החמקמקים ביותר להבנה וללימוד. לעומת זאת, אם היינו רוצים להקים בתי ספר ללימוד הסבל – נראה שהיו לנו לא מעט מורים למודי ניסיון…
ובכל זאת… מה יש בה בתחושת השמחה, שרבים מאתנו מחפשים אחריה ללא הפסקה ולעיתים במשך כל חיינו?
יצא לי לפגוש אנשים שחצו ארצות ויבשות וכל זאת, כדי למצוא את התשובה לשאלה: כיצד להגיע לשמחה ושלמות בחיינו?
אם יש משהו אחד שנוכל לומר ללא ספק זה, שהשמחה היא מרכיב הום-מייד, המיוצר "במעבדה" הפנימית שלנו ללא קשר למה שמתרחש מחוצה לנו.
ישנם אנשים שלמרות נסיבות חיים הנראות חיוביות ומבטיחות לא יצליחו לחוש שמחה ולהיפך – אנשים שחוו טרגדיות וצער ועל אף כל זאת, הצליחו להחזיר לעצמם את תחושת החיות והשמחה.
לעיתים אנחנו מחזיקים ברעיון על פיו אנשים או חפצים יסייעו לנו להחזיק בתחושת שמחה לזמן בלתי מוגבל, רק בשביל לגלות שההשפעה שלהם היא תמיד חלקית וברת חלוף.
נראה כי השמחה דומה יותר ליכולת שלנו להרגיש שלמים עם עצמנו ועם כל מה שיש לנו בכל רגע נתון, ללא קשר לסביבה החיצונית שלנו.
נשמע מאתגר, לא?
יחד עם זאת, ככל שנלמד מהי שמחה עבורנו ונדע להחזיק בה לאורך זמן, כך יהיה לנו קל יותר ליצור אותה מחדש בכל פעם שנאבד אותה. אל תשכחו – אנחנו אנושיים, החיים דינמיים ומשתנים בכל רגע נתון וההבנה והקבלה של זה היא לגמרי חלק מהעניין, אז אל תהיו כל כך קשים עם עצמכם כשנראה שהשמחה ברחה מבעד לחלון 🙂
הרשימה הבאה נועדה להמחיש ולהזכיר לנו כיצד לחיות מתוך שמחה. אין לי ספק שניתן להוסיף עליה, יחד עם זאת היא מכסה בעיניי את עיקר הדברים –
אנשים שמחים:
1. מכירים בערך של עצמם, לא פחות ולא יותר
2. הולכים אחר צו ליבם גם אם הסביבה שלהם אומרת אחרת
3. עושים יותר את מה שהם אוהבים ועוד יותר את מה שהם לא אוהבים כדי להגיע לשם
4. לומדים מהכישלון, מקבלים את הפחד ומחבקים את השינוי
5. מוצאים פתרונות במקום בעיות
6. מתרחקים מדרמות של אחרים ונמנעים מליצור אותן בעצמם
7. שמחים בחלקם ואינם מסתכלים על הצלחתו של האחר, אלא על מנת ללמוד ולפרגן
8. שלמים עם עברם, חיים בהווה ובוראים את העתיד
9. נהנים לתת ולא פחות מכך – לקבל
10.מכירים תודה על ההזדמנות הנפלאה לחיות בעולם הזה, לא משנה מה חוו
זכרו: השמחה הינה מצב הווייתי מתמשך ולא תוצאה סופית.
בינתיים, שווה להתבונן בעצמנו פנימה ולברר – האם יש מאפיין מהרשימה הזו שאינו מתקיים בחיינו למרות רצוננו בכך? זה הזמן להפוך אותו לכזה.
יש לכם משפט משלכם להוסיף? שתפו אותי פה בתגובות
באהבה, יפית.
מתח. רק המילה הזו כבר מכניסה לסטרס… הוא חודר לחיים שלנו כמו חייל ממושמע שהמפקד שלו שכח לשחרר אותו מ"הקשב", דרוך ומוכן לכל צרה שלא תבוא וגם לזו הקיימת.
מה לא נכתב עליו כבר? שהוא מקצר חיים, פוגע לנו בבריאות ומביא איתו שלל מחלות כרוניות כמו לחץ דם, סוכרת ועוד… שהוא פוגע לנו בריכוז וביכולת קבלת ההחלטות, שהוא מחבל לנו ביחסים עם אנשים, גורם לשינויים במצב הרוח, דיכאון וחרדות.
הוא מתיש את הגוף והנפש ומחליש אותם. הוא פוגע באיכות חיינו ולא פחות מכך –
הוא מרחיק אותנו ממה שאנחנו רוצות
כשאנחנו בסטרס – יש תחושה שאין לנו שליטה על מה שקורה איתנו. הכול מרגיש כמו בלגן אחד גדול שאנחנו לא מצליחות לנהל. זה יכול להיות בשל עומס בעבודה, קשיים בזוגיות, פגיעה בבריאות או קשיים כלכליים. יהיה אשר יהיה הגורם, המחיר שאנחנו משלמות על חיים עם סטרס מתמשך הוא גבוה. מאוד.
אז מה עושים? נעזרים בטכניקת "מבפנים החוצה":
1. סגרי עיניים והתחילי להתבונן בגורמים החיצוניים שיצרו לך את הסטרס. שימי ♥: בשלב הזה המטרה היא רק להכיר בהם ולא לשנות אותם.
2. עברי להתבוננות פנימית בעצמך ותני לכל התחושות והרגשות שעולים בך לצוף, מבלי להתנגד להם או לעצור אותם.
3. קחי מספר נשימות עמוקות דרך הבטן, כשאת מכניסה ומוציאה אויר באיטיות.
4. העמיקי ברגש שעלה בך בהתבוננות הפנימית ותני לו שם – האם זהו פחד? כעס? רגש אחר? אמרי אותו לעצמך בקול רם מספר פעמים.
רק הפעולה הקטנה הזו של התבוננות ומודעות עוזרת להעביר את הפעילות במוח שלנו מתת המודע למודע, שם נמצאים מרכז ההחלטות וההיגיון שלנו.
בצורה זו תוכלי לשלוט בתת המודע שלך, להירגע ולזהות בצורה מדויקת מה המקור לתחושות שלך ואיך להגיב אליו – זאת מבלי להיות רק מושפעת ממנו ללא יכולת לשנות דבר.
5. שלב אחרון – החליטי על פעולה אחת שאת הולכת לעשות על מנת להביא לשינוי ולהוריד את רמות הסטרס בחייך. כתבי אותה לעצמך והתחייבי להוציאה לפועל. רק הפעולות שתעשי בסופו של דבר לאחר ההתבוננות הפנימית ישפיעו גם על הנסיבות החיצוניות שהביאו לסטרס הזה מלכתחילה.
אני ממליצה להשתמש בטכניקה הזו מספר פעמים, כאשר בכל פעם תזהי ותחליטי על הפעולה הבאה שאת הולכת ליישם כדי לשחרר את המתח מחייך.
אם את נתקלת בקושי לעשות זאת בעצמך, צרי איתי קשר כאן
מאחלת לך שלווה והנאה מלאים,
יפית.
לא משנה באיזו תצורה היא מגיעה ובאילו שמות היא נקראת – רוגע, שקט או שחרור, שלווה נפשית היא משאלת לב שחוזרת על עצמה הכי הרבה מאנשים שאני פוגשת – מאומנים, משפחה וחברים.
אין הכוונה לרצון בחיים שגרתיים, משעממים או חסרי אתגרים (אף על פי שיש תקופות שבהן שגרה היא בהחלט דבר מבורך 🙂 ), אלא ביכולת המופלאה והנדירה הזאת לפגוש כל קושי או פחד בחיינו בלי הבונוסים הנלווים אליו בצורת דאגות, עייפות ולילות ללא שינה…
אלא אם אתם נזיר מתבודד המתגורר באיזה חור נידח בקצה העולם, או תושב כפר מנומנם שלא קורה בו כמעט כלום אף פעם (אם יש בכלל דבר כזה "כלום אף פעם") החיים הם דבר דינמי, חי ובועט ולפעמים זה קצת יותר מדי. היקום אינו מתחשב בנו, ברגשותינו וברצונותינו. פעם בכמה זמן יש מצב שהחיים יחטיפו לנו איזו סטירה מצלצלת. שקט כבר אמרנו?!?
אז איך בכלל ניתן להגיע לשלווה פנימית בתוך כל האנדרלמוסיה הזו והקצב הפועם והבלתי פוסק של החיים?
שאלה מצוינת. בשביל להעז ולענות עליה כמו שצריך, אזדקק כנראה למספר ימים ולפוסט ארוך כאורך הגלות. אז בחרתי להתחיל בדבר אחד – תובנה, שככל שנפנים ונשלב אותה ביומיום שלנו, כך מפלס הקושי והדאגה שלנו ירד:
"שלווה פנימית מתקבלת ככל שאנחנו חיים את ההווה ועוצרים את שיחת ה"מה אילו" הקשורה לאירועים מהעבר ולעתיד שעדיין לא התרחש."
ובכלל, שלווה נפשית מגיעה ככל שאנחנו מפסיקים לחשוב. נקודה.
אז איך מיישמים בפועל?
מתחילים לתרגל.
שלב ראשון: לזהות את כל המקומות בחיינו שיש בהם "רעש", בין אם זה דאגות/קשיים/פחדים/ (השלימו את החסר) ואת המחשבות הקשורות אליהם.
שלב שני: ללמוד לזהות את זה כשזה קורה בפועל. לתפוס את המחשבות שלנו "על חם" ולא בדיעבד!
שלב שלישי: לנקות. מחשבות ושיחות פנימיות כמובן.
ברגע שנלמד לזהות ולהכיר את השיחה הפנימית שלנו נאתר מחשבות הקשורות ל:
דברים שקרו בעבר והצליחו (התרפקות על נוסטלגיה)
דברים שקרו בעבר ולא הצליחו (רגשי אשם וביקורת עצמית)
דברים שעוד לא קרו (דאגות ופחדים מהעתיד לבוא)
כך או כך, מדובר במחשבות תוקעות, שחוזרות על עצמן, יוצרות לנו קושי וכאב ומונעות מאיתנו להתקדם ולחיות את החיים האמיתיים. הם כידוע, מתרחשים בהווה.
ככל שנתאמן על להיות כאן ועכשיו, בראש ריק ממחשבות מתישות, ניצור לעצמנו שלווה גדולה יותר ושקט פנימי. יותר מכך – נהיה עסוקים ביצירת מציאות חדשה ומציאת פתרונות לדברים שנפגוש בדרך.
וכן, זה אפשרי. מניסיון. זה פשוט דורש זמן, התמדה ונחישות. וזה שווה כל רגע.
אז קדימה! לכו לתפוס את עצמכם "על חם" 😉
XOXO, יפית.