כשהיינו ילדים, חלומות ותשוקות באו לנו בקלות.
"אני רוצה להיות כבאי"
"אני רוצה להיות נסיכה"
"אני רוצה להיות אינדיאנית" (במקרה שלי…)
לרגע לא עבר לנו בראש שזה לא אפשרי.
לרגע לא אמרנו לעצמנו "טוב, אבל זה קצת מסובך, בשביל להיות נסיכה אני אצטרך להתחתן עם נסיך אמיתי (כי כבר בדקתי ואין לנו שורשים משפחתיים מלכותיים) או שאצטרך להקים ממלכה על שמי…"
בשלב הילדות המוקדם, אפילו המבוגרים לא הפריעו לנו לחלום. להיפך – הם ציידו אותנו בבגדים ואביזרים תואמים, קנו לנו משחקים ופעם בשנה אפילו חגגנו את החלומות שלנו בצורת חג פורים.
יש איזושהי נקודת זמן, פחות או יותר מרגע הכניסה לבית הספר, בה הכול השתנה.
המבוגרים בחיינו לא רק שלא הפסיקו להתלהב מהצורך שלנו לחלום, אלא ממש דרשו מאיתנו להפסיק: "הפסיקי לחלום והתחילי להקשיב", "הלו, להתעורר, יש לך דברים לעשות"
למדנו שהגיע הזמן "להתמודד עם המציאות", שמנו את החלומות שלנו בצד ולאט לאט שכחנו מהם. התעסקנו יותר ב-'צריך' ופחות ב-'מהנה'.
שנים אח"כ התחלנו להתעורר.
זה לא קרה מיד. זה התפתח מאוסף של מקרים שהתרחשו בחיינו ושיצרו חוסר סיפוק מתמשך, תסכול ועם הזמן – כעס ותחושת פספוס.
אט אט חלחלה בנו ההבנה שמישהו אחר מנווט את הספינה של חיינו. ה"מישהו" הזה דרך אגב, קשור לרוב לתפיסת ה-"מה יחשבו עליי" בצורת משפחה, חברים, הסביבה הקרובה ופעמים רבות – כולם ביחד…
אם תוסיפו לזה הרגל של שנים, להתייחס לחלומות ולתשוקות שלנו כאל "בזבוז זמן", קיבלתם מתכון מנצח לחיים שהם "בסדר" במקרה הטוב ובינוניים והלאה במקרה הפחות טוב…
העניין הוא, שבֵין "בסדר" ו-"גרוע" – דווקא הראשון הוא המסוכן ביותר. הוא מרדים אותנו לאט לאט, בדומה לאותה חיית טבע חופשיה שהוכנסה לכלוב בגן החיות ובהדרגה מתרגלת למציאות החדשה.
אז איך יוצאים מהמלכוד הזה? יוצרים "לוכד חלומות" בחיינו:
1. לומדים לחלום מחדש – מתחילים בחלומות קטנים, כדי להזכיר לעצמנו שבדיוק כמו ברכיבה על אופניים – לא באמת שכחנו איך עושים את זה… אנחנו יכולים ללמוד שפה חדשה, להירשם לסדנת בישול, ללמוד לנגן על גיטרה או לעשות כל דבר שיגרום לנו הנאה. הרעיון הוא לעשות את זה בהדרגה, כדי לא "להבהיל" את אותו מבוגר אחראי ורציני בתוכנו, שלא ממש מתלהב לעזוב הכול ולרוץ אחרי חלומות גדולים ומורכבים.
2. משתמשים בעקרון ה- 80-20 רק הפוך – במקום 80% עשייה של דברים ש'צריך' ו-20% הנאה, להפוך את היוצרות. גם את זה נוכל לעשות בהדרגה ומבלי לשנות סדרי חיים 🙂
3. מתעדים את החלומות הקטנים שכבר הגשמנו (תיעוד מהעבר יתקבל גם כן בברכה) – תמונות, מזכרות – הכול הולך, ויוצרים ממנו פסיפס מרהיב על לוח שעם או תמונה.
4. חוזרים על זה כמה שיותר – עד שמרגישים בשלים לעבור לשלב הבא ולמטרות הגדולות יותר בחיינו. בשלב זה כבר תרגישו הרבה יותר מסופקים בחייכם ומעמדת מוצא זו יהיה הרבה יותר קל לצאת גם לדרך ארוכה יותר.
5. מפסיקים להתעסק בחלומות של אחרים (אלא אם כן אתם עובדים בזה 🙂 ) – ככל שתהיו עסוקים במה אחרים הצליחו, כך יש סיכוי שהמוטיבציה שלכם תרד. זה אנושי. חִקרו, בִדקו וגלו מה עושה לכם טוב וממלא אתכם. לא בטוח שזה בכלל דומה למה שאנשים אחרים עושים.
אם העומס בחייכם גדול, התחילו בקטן. אל תיתפסו לרעיון שמהפך צריך לקרות בן לילה. פנו לזה את הזמן.
זכרו: הזמן שלנו בעולם הזה מוגבל. מתי הרגע הנכון להתחיל? כנראה שעכשיו, אז צאו ללכוד חלומות.
באהבה,
יפית.
