חרטה

מאז שהיינו ילדים, לימדו אותנו להימנע ככל האפשר מטעויות. לימדו אותנו שהביצועים שלנו מגדירים את הערך העצמי שלנו ומכך, כל טעות שאנחנו עושים הופכת אותנו לפחות ופחות "שווים".

לימדו אותנו שאם נטעה – "נחטוף".

לימדו אותנו שככל שנעשה יותר טעויות, כך נהיה פחות בסדר ויותר "רעים". יותר מכך – ביהדות ישנו יום חג שלם שנועד לאפשר לנו לעשות בדיוק את זה: לעשות חשבון נפש ולבדוק איפה היינו לא בסדר.

אני רוצה להבהיר משהו חשוב: לקחת אחריות מלאה על מעשינו ולבקש סליחה מאדם שפגענו בו ויותר מכך – מעצמנו, הוא דבר חשוב מאין כמוהו. יחד עם זאת, אי אפשר שלא לשים לב שאנו חיים במינימום סובלנות לטעויות – גדולות כקטנות.

מהי טעות? משהו שהיינו מקווים שהיינו עושים אחרת. אם שיחה מסוג זה מתרחשת בראשנו, רוב הסיכויים שהיא רצה בלוּפ אינסופי, רצף מחשבות של "אילו רק", "הלוואי ולא" ו-"חבל ש", מלוּוים בתחושות של רגשי אשם ובושה – לעתים עד לנקודה שאנחנו עוצרים מלהתקדם.

אם תנסי להיזכר לרגע איך המבוגרים סביבך הגיבו כשעשית טעות כילדה, כנראה שתגלי שברוב המקרים זה לא נעשה בצורה עדינה, חומלת ואוהבת… פלא שאנחנו מנסים להימנע מלעשות טעויות אפילו במחיר של עמידה במקום?

בואי נסתכל רגע על העובדות:
– בעולם הלא מושלם שאנחנו חיים בו, סטטיסטית מתישהו אנחנו נעשה טעות.
– טעות מתגלה ככזו באופן וודאי רק אחרי שהיא נעשתה.
– הלקאה עצמית ורגשי אשם לא ישנו את העובדה שנעשתה טעות ולא יחזירו את הגלגל אחורה.

אז עכשיו שהבהרנו את זה, הנה עוד כמה נקודות חשובות למחשבה:

טעות היא לא טעות, כיוון שאנחנו תמיד נבחר את הדבר שעולה בקנה אחד עם הצרכים שלנו באותו הרגע 
לדוגמה: אם אני רוצה לרדת במשקל ולהימנע ממתוקים ולבסוף מוצאת את עצמי אוכלת עוגה, זה כי באותו רגע זה הדבר שהאמנתי שנכון עבורי לעשות, והאמונה או הצורך הפיזי באותו רגע היו חזקים בהרבה מהרצון לרדת במשקל, אחרת לא הייתי עושה זאת.

אנחנו משתנים בכל רגע נתון. האדם שעשה את הטעות הוא לא מי שאנחנו עכשיו
הצורה בה הגבנו ופעלנו כאשר טעינו, נעשתה לפי מיטב הבנתנו ולפי היכולת שלנו באותו רגע.
מדענים טוענים שבכל דקה 300 מיליון תאים מתים בגוף שלנו. לכן, האדם שהיית לפני דקה שונה מהאדם שאת עכשיו. למעשה, אני יכולה לומר בביטחון, שהאדם שעשה את הטעות שונה מהאדם שאת עכשיו.
למה זה חשוב? כי האדם שהיית בזמן שעשית טעות פעל מתוך נקודת המבט והידע שהיו לו באותו רגע. התובנות לגבי הטעות הגיעו אלייך רק לאחר שכבר עשית אותה!
הרעיון שיכולת להימנע מהטעות דומה לרעיון להיות מסוגלת לראות את מה שלא יכולת לראות או לדעת את מה שלא יכולת לדעת…

רגשי אשם ובושה הם הגורם מס' 1(!!) שגורם לאנשים להיתקע בחייהם ולא להתקדם
זה מכלה אנרגיה ומוריד מוטיבציה. זה גורם לנו להיתקע בעבר במקום להסתכל קדימה. אם תתבונני סביבך, תגלי שאנשים שנמצאים בעשייה ומגשימים את המטרות שלהם אינם מבזבזים זמן בביקורת עצמית ורגשות אשם. הם לא יושבים כל היום וחושבים על הטעויות שעשו או יעשו. זה גוזל יותר מדי זמן והם עסוקים בלחיות את החיים שלהם הכי טוב שהם יכולים, להתפתח ולהתקדם.

רק על ידי ניסוי וטעייה נדע מה נכון לנו ומה לא, כיצד עלינו להמשיך וממה עלינו להימנע, אך בשום אופן אין הטעות מורידה מערכנו או הופכת אותנו לפחות טובים.

הדרך היחידה לצאת מהלוּפ ולשחרר את רגשי האשם והחרטה שמונעים מאתנו להתקדם, היא לשנות את נקודת המבט שלנו על הטעות ולהגדיר אותה מחדש – להשאיר את הידע והניסיון שרכשנו בעזרתה ולהתקדם הלאה. הלקח והתובנות שאנחנו מקבלים מהטעויות שעשינו ומאלה שעוד נעשה, הם אלה שמאפשרים לנו לעשות דברים אחרת וליצור עבור עצמנו הצלחה וחיים טובים יותר.