אני לא מספיק חכמה כדי להתקדם בעבודה
אני לא מספיק מושכת כדי למצוא זוגיות
אני לא מספיק טובה כאמא עבור הילדים שלי
אני לא מספיק רזה כדי להרגיש טוב עם עצמי…
האם אחד מהמשפטים האלה מוכר לך? אלה הסיבות:
אנחנו חושבים, מרגישים ופועלים לפי סט "חוקים וכללים" פנימי שמנחה אותנו. לחלקם אנחנו מודעים, כגון: "משפחה זה לפני הכול", "תמיד צריך להגיע בזמן לכל מקום", אך רובם נמצאים בתת ההכרה שלנו, מנגנים שם תקליט ישן שחוזר על עצמו שוב ושוב ושוב, דוגמת: "כסף זה דבר מלוכלך" (לכן אסור להרוויח יותר מדי), "אישה צריכה להתפשר על קריירה למען הילדים" וכו'.
אותם חוקים וכללים פנימיים הם ה"אני מאמין" שלנו ומובילים אותנו בכל אשר נלך.
הבעיה מתחילה כאשר נוצרים קונפליקטים פנימיים בין מערכת החוקים שלנו לבין המציאות שאנו פוגשים.
האמונה השורשית החזקה ביותר בה אני נתקלת היא "אני לא מספיק… (השלימי את החסר)"
היא יוצרת מצב בו לא משנה מה אני עושה – אני תמיד מרגישה שמשהו חסר, שיכול להיות טוב יותר, שאני צריכה להיות טובה יותר. למעשה, היא יוצרת מקור סטרס קבוע בחיים שלנו.
הסיבה לאמונה הזו היא, שנוצר פער גדול בין מה שאנחנו מצפים שיהיה לבין המציאות שאנחנו חווים. הציפיה תמיד קיימת בהשוואה ל"אני מאמין" שלנו. אם אני מאמינה למשל, שבן הזוג שלי אמור להרוויח יותר ממני ואין זה כך במציאות, רוב הסיכויים שארגיש לא מרוצה ואף אכעס עליו על שאינו עומד בציפיות שלי. אין זה משנה אם הציפיות האלו נוצרו ממה שהסביבה שלנו חושבת עלינו, או מאוסף החוויות (החיוביות והשליליות) שלנו – ברגע שאנחנו מאמינים שככה צריך להיות, זה כבר הופך להיות לגמרי שלנו.
כשאנחנו מרגישים "לא מספיק", זה אומר שעלינו להצדיק את עצמנו שוב ושוב ושוב. כתוצאה מכך נרגיש צורך לתת מְעבר – יותר אהבה, יותר עבודה, יותר כסף… רק שזה אף פעם לא מספיק. ייתכן ונתקלת בהורים שמרגישים צורך לפצות את ילדיהם במתנות פיזיות בשל שעות עבודה רבות, או הכרת אישה שחשה צורך לרַצות את בן הזוג שלה כיוון שמרגישה שאינה מספיק טובה עבורו.
לעיתים קרובות תגרום לנו אמונת ה"לא מספיק" להתפשר ולוותר. אם בין כה וכה כל מה שאני עושה אף פעם לא מספיק, אז למה בכלל לטרוח? במצב זה נחווה תחושת בינוניות, אך נשמור על עצמנו מכאב הכישלון והאכזבה.
כך או כך – המחיר כבד. להיות "לא מספיק" זו עבודה. תמיד צריך לעשות עוד. ללמוד יותר, להשתפר ולהתאמץ יותר וזה אף פעם לא נגמר. שעות העבודה רבות מאוד, אין תנאים ובטח שאין פנסיה.
איך משנים את זה?
דבר ראשון – אל תחפשי את זה בחוץ. זה לא שם. את היכולת להרגיש שאנחנו מספיקים כמו שאנחנו יש לפתח מבפנים. זהו תהליך אינדיבידואלי שעלינו לעבור בעצמנו.
שימי לב איך את מדברת לעצמך. האם את יורדת על עצמך באופן קבוע? צרי מנטרה חדשה שתחליף את הישנה. במקום: "אני לא מספיקה כמו שאני" תוכלי לומר לעצמך "אני טובה כמו שאני" או כל משפט אחר שמרגיש לך נכון. תחילה זה יהיה מוזר אך עם הזמן זה יחליף את אותו "תקליט" אמונה ישן שמופיע שוב ושוב במחשבות שלך.
הפסיקי להשוות את עצמך לאחרים. הדרך הכי טובה להרגיש לא מספיק היא לחשוף את עצמך באופן קבוע לרעיון שאת צריכה להיות כמו מישהו אחר.
שאלי את השאלות הנכונות – במקום: למה אני אף פעם לא מצליחה/מספיקה/יכולה… ל-מה אני יכולה לעשות אחרת? חשוב! בחרי שאלות שיגרמו לך להרגיש טוב יותר עם עצמך ולא כאלה שרק יגבירו את תחושת ה"לא מספיק".
הזכירי לעצמך במה את כן "מספיקה". תמיד יהיה תחום בחיינו בו אנחנו טובים יותר. זה יכול להיות בהורות, בקריירה או בכל תחום בו אנחנו משקיעים מספיק זמן ומקבלים תוצאות שאנחנו שבעי רצון עימם. עשי לעצמך רשימה של התכונות שהביאו לך את התוצאות האלה.
הסבי את תשומת הלב שלך ממה ש"אין" למה ש"יש". רוב האנשים מתמקדים במה שאין וחווים "לא מספיק". מיקוד ב"יש" בחיינו מגביר את תחושת הסיפוק והאושר שאנו חשים.
שני את איך שאת חושבת, מדברת ומתנהגת. נותנים לך מחמאה? קבלי ואמרי תודה. אין צורך להתנצל ולהסביר איך עברת את המבחנים ב"פוקס" או איך השמלה עלתה עלייך "בטעות". קיבלת מחמאה מאנשים שאת סומכת עליהם? כנראה שאת לגמרי ראויה לה.
האם את מכירה בערכך רק כשאת משיגה דברים בחייך? מהר מאוד תמצאי שזה לא מספיק, וברגע שההשפעה של תחושת ההישג תחלוף, תמצאי את עצמך מחפשת את הפרויקט הבא.
זכרי שאנחנו תמיד פועלים לעשות משהו כיוון שבאותו הרגע אנחנו מאמינים שזה הדבר הנכון, שזה מקרב אותנו לדבר שאנו חושקים בו או שזה מרחיק אותנו מכאב. בדקי עם עצמך: מהן הסיבות שבגללן את מבקרת את עצמך/מרגישה לא מספיק? הקדישי תשומת לב לזיהוי ה"אני מאמין" שלך ושני אותו במידת הצורך. מזכירה לך שמכיוון שאת יצרת אותו, את היחידה שיכולה לשנות אותו 🙂
מרגישה שאת צריכה עזרה עם זה? צרי איתי קשר פה
שלך,
יפית.