כילדים, אנחנו פגיעים במיוחד. אנחנו איננו ברשות עצמנו ותלויים בסביבה שלנו ובעיקר בהורינו שיטפלו בנו וידריכו אותנו. מתוקף הנסיבות ובאופן טבעי גילינו את סודות ההישרדות. הן הפיזית והן הרגשית. למדנו "לסיים כל מה שבצלחת", להיות "ילדים טובים" וגילינו שציונים טובים משמחים מאוד את האנשים הקרובים לנו.
לרגישים יותר מבינינו האתגר היה רב יותר. למורה והורה שצעקו או העבירו ביקורת לעיתים קרובות הייתה השפעה עצומה עלינו, שכן בגילאים הרכים למדנו לבנות את ההערכה העצמית שלנו בעיקר מפידבקים חיצוניים.
חונכנו להאמין שכדי לדעת מה ערכנו עלינו להסתכל מחוץ לעצמנו ולבדוק מה הסביבה חושבת עלינו. להורים, לחברים, למורים, לתקשורת, להוגי הדעות והמדענים למיניהם, לכולם יש דעות שהם רוצים לשתף אותנו בהן וגרוע מזה – רוצים שנאמץ. ועשינו את זה. בעיקר כילדים, על מנת להרגיש נאהבים ומקובלים.
אם אבד לנו או "התקלקל" ה-GPS הפנימי, זה המוליך אותנו באמונה מלאה לכל מקום אליו נרצה לצעוד, אנו עלולים לא לבטוח בעצמנו ולהאמין למה שאחרים חושבים שאנחנו צריכים להיות או לעשות. לעיתים זה מושרש כל כך עמוק, שאנחנו כבר חושבים שזו האמת שלנו מאז ומתמיד, כשלמעשה מדובר בתפיסות, אמונות וערכים של אנשים אחרים.
יותר מזה, המין שלנו, הגזע, הגיל והתרבות שלנו הינם בעלי השפעה גבוהה לאין שיעור. אנחנו שוחים בבריכה קולקטיבית של דעות ורעיונות שיוצרים את הדרך בה אנו חושבים על עצמנו והדרך שבה אנו תופסים את העולם. זוהי תודעת ההמונים.
תודעת ההמונים הייתה ותמיד תהיה. הלך הרוח הקיים, הדעות המובילות, האמונות והרעיונות של התקופה בה אנו חיים. כל "נפיחה" של התקשורת או קבוצה גדולה מאוד של אנשים. וזה משפיע. מאוד. בעיקר כשהתודעה שלנו עדיין רדומה. קל מאוד להיסחף אחרי תודעת ההמונים, הרי למדנו ש"הרוב קובע". האומנם?
הדרך להיזכר במי שאנחנו, בנטיות הלב ובדברים שגורמים לנו אושר אמיתי ושלווה היא על ידי היכולת להבדיל בינינו לסביבה. לדעת שזה קיים מצד אחד ולהמשיך בשלנו מצד שני.
אז איך מתחילים? איך מפסיקים להיות מושפעים מהסביבה ומתחילים להקשיב לקול הפנימי האותנטי שלנו?
מתחילים בניקוי 🙂
בדיוק כמו שברפואה הטבעית מנקים את הגוף על ידי מעבר למזונות בסיסיים וטבעיים, על מנת לזהות אלרגיות ומזונות שאנו רגישים אליהם, כך גם יש לפעול לגבי תודעת ההמונים. חשוב לדעת לזהות מהו הקול שלנו ומהו הקול החיצוני, כך שנוכל לקבל החלטות מודעות ונחיה בבחירה חופשית אמיתית.
הנה כמה המלצות ראשוניות לתרגול מציאת הקול הפנימי שלנו:
- להתנתק מהחדשות ברדיו, בטלוויזיה ובאינטרנט לתקופה (מי שבעניין עיתון מודפס – כנ"ל)
- לצאת לצעידות רגליות שקטות של "ניקוי ראש"
- להימנע מלהיכנס או להתערב בויכוחים לא לנו ובטח ובטח לא ליזום אותם
- להתחיל להתבונן ביומיום שלנו ולזהות מהם הדברים שעושים לנו טוב ומה לא
- להימנע מלהביע את דעתנו על כל דבר ועניין ובכלל, להיות יותר בהקשבה מאשר בפטפטת (פנימית וחיצונית)
- לעצור מדי פעם, לנשום נשימות ארוכות ומלאות, להירגע
עם הזמן, ככל שתתרגלו זאת יותר, תצרו שלווה רבה יותר בחייכם ותוכלו להבדיל בין הקול הפנימי שלכם לקולות החיצוניים.
הצעד הבא – לבחור לאיזה קול להקשיב מתוך חופש ומודעות מלאים.
XOXO, יפית.
